סונוווקס אמריקה בע"מ נ' בנק הפועלים סניף הפועלים - פסקדין

החלטה

המבקש [הנתבע]:בנק הפועלים בע"מ14486/07

המשיבה [התובעת]:סונווקס אמריקה בע"מ

החלטה

בפניי בקשה להתיר למבקש לצרף ראיה חדשה מטעמו – החלטת רשם ההוצל"פ מיום 15.6.10, המאשרת את הבקשה והדו"ח הסופי מטעם כונסת הנכסים, שהוגשו במסגרת תיק הוצל"פ כפר סבא 1-03-13966-17.

טוען המבקש, כי התובענה נשוא תיק זה עוסקת במתן סעד הצהרתי לבטלות השעבוד שיצרה המשיבה לטובת המבקש על זכויות המשיבה במקרקעין ביהוד, על מנת להבטיח אשראים שונים שניתנו לחב' סייפקס נכסים בע"מ ואשר לא הושבו לבנק. לטענתו, בין היתר, טוענת המשיבה כי לסייפקס אין כל חוב כלפי המבקש, שכן במסגרת הליכי הגביה שננקטו על ידי הבנק, לרבות בתיק הוצל"פ 1-03-13966-17, שנפתח לצורך מימוש שעבוד סייפקס על מגרש בבעלותה בהוד השרון, נגבו סכומים שונים שיש בהם כדי לאיין את חובות סייפקס כלפי המבקש.

בבקשתו הנדונה, מבקש הנתבע לעדכן כי הליכי המימוש של המגרש הנזכר בהוד השרון, נסתיימו לאחרונה, בהחלטת רשם ההוצל"פ מיום 15.6.10, המאשרת את הדו"ח הסופי מטעם הכונסת, והמורה על סגירת תיק ההוצל"פ.

לשיטתו, ס' 8 לדו"ח הנ"ל מפרט בדקדקנות את מלוא ההכנסות שהתקבלו בגין המימוש, ואת מלוא ההוצאות שהוצאו בהליך הכינוס, ואשר אושרו כולם על ידי הרשם.

אליבא דמבקש, האמור הינו בגדר ראיה שיש בה כדי לצמצם ולפשט את בירור המחלוקות העובדתיות נשוא תיק זה, וזירוז הליך בירור האמת. הדבר מקבל משנה תוקף, כך המבקש, נוכח פטירתו של מר אהרון וקסלמן שנתן תצהיר עדות ראשית מטעם המשיבה, ואשר פטירתו מקשה על בירור המחלוקות בתיק.

לכך השיבה התובעת כי יש לדחות הבקשה. לשיטתה, עיון בה מעלה כי מהות הבקשה איננו עדכון ביהמ"ש בדבר הדו"ח הסופי של הכונסת, שאז היה מסתפק המבקש אך בהגשת החלטת ראש ההוצל"פ, ובעצם מה שמנסה המבקש לעשות הינו לפרוש בפני ביהמ"ש את מלוא העובדות המפורטות בדו"ח הכונסת בגין התנהלותה במימוש הנכס, לרבות פירוט ההכנסות וההוצאות שבוצעו במסגרת הכינוס, ושרובן בוצעו עובר להגשת תצהירי המבקש. כמו כן, כולל הדו"ח פירוט התנהלות הכונסת כלפי ממ"י, לרבות הסכמות אליהן הגיעה עמו.

זאת ועוד. לשיטתה, ועל פי מסמכים שצורפו לבקשה, על אף שהחלטת ראש ההוצל"פ ניתנה בחודש 6/10, נראה כי הדו"ח הוגש הרבה לפני מועד זה, על אף שהדו"ח אינו נושא כל תאריך, והבקשה אינה מציינת מועד הגשתו. כמו כן, מסעיף 8 לדו"ח עולה כי רוב ההוצאות וההכנסות נעשו זמן רב עובר להגשת הבקשה והגשת תצהיר עדותו הראשית של המבקש, בחודש 5/09.

בנוסף, טוענת המשיבה כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, ולדידה, לו היה מדובר אך בבקשה לצירוף החלטת ראש ההוצל"פ, מן הראוי היה ככל הנראה לשקול קבלתה, אך מאחר שהמדובר בדו"ח הכונסת על כל נתוניו, פרטים שהיו ידועים לבנק עוד בטרם הגשת הבקשה דנן, אין כל פירוט בגוף הבקשה מדוע לא הוגשו הנתונים האמורים בד בבד עם הגשת תצהיר עדותו הראשית של המבקש ו/או מדוע לא הוגשו יחד עם תצהיר הכונסת.

עוד טוענת המשיבה כי לדו"ח הכונסת אין כל עדיפות ראייתית על פני מסמך אחר, הוא אינו מהווה תצהיר, ואין ביכולתו לבוא תחת תצהיר הכונסת, לגבי העובדות הנטענות בו. הכונסת, כך המשיבה, לא הגישה תצהיר בתיק הנדון, והבנק אינו מבקש להגיש את הדו"ח באמצעותה, ומאחר שכך, אין למשיבה כל הזדמנות לחקור את הכונסת על הדו"ח ועל הנטען בו.

לאור האמור, סבורה המשיבה כי מאחר שאין לראות בדו"ח כמסמך טכני גרידא, לא ניתן להגישו כראיה לאמיתות תוכנו והנתונים הנטענים בו, ואין לאפשר הגשתו.

לבסוף טוענת המשיבה, כי כעולה מכתבי הטענות בתיק, עיקרה של המחלוקת בתיק זה הינו בענין המגרש בהוד השרון, נסיבות מימושו על ידי הבנק, והחלטת הבנק למוכרו בשווי נמוך ביותר, מה שהסב למשיבה נזקים. כל אלו, כך המשיבה, ארעו זמן רב עובר להגשת הדו"ח, כך שלהגשתו לתיק ביהמ"ש אין כל תרומה ממשית בבירור המחלוקות שבין הצדדים.

דיון

על פני הדברים, לאור מטרת ההליך המשפטי, זכותו של אדם ליומו בפני בית המשפט, ביחד עם השאיפה לחקר האמת, מן הראוי כי יגברו של המכשול הפרוצדוראלי. על פי גישה עקרונית זו, גם אם באופן פורמאלי תם שלב הראיות בתיק, יש להתיר הגשת ראיות נוספות.

כפי שנפסק זה מכבר בע"א 189/66 ששון נ. קדמה בע"מ:

"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה".

בצד פסיקה ברוח זו, אין להתעלם גם מפסקי דין בהם נקבע כי "אכן סדרי הדין אינם מיטת סדום, אך אין הם הפקר" [3725/04 דיבה נ. עדווין, פורסם בנבו] וכי "כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור להגישן בחבילה אחת – כך ולא בתפזורת, זעיר פה וזעיר שם" [ע"א 570/90 רוזין נ. בן נון מו(3) 738]. הטעם העומד בבסיס פסיקה זו, הוא הפגיעה אשר עלולה להיגרם, אם תיענה כל בקשה להגשת ראיות באיחור, פגיעה בסדר הטוב של הדיון המשפטי הספציפי, בתיק קונקרטי, בפרט, ובדיונים בבית המשפט, ככלל.

אך יש לזכור, כי סדר אינו חזות הכל, ועדיין, כשופט היושב על מידין, החתירה לאמת היא היא מטרת ההליך השיפוטי. אם תיטול את האמת, או תגרע מכוחו של ביהמ"ש לבררה, תוצאות פסק הדין לא תהיינה נכונות. ובמצב זה, מה טעם יהיה בכל ההליך השיפוטי? [בש"א (י-ם) 7577/09 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ. ביטוח ישיר, פורסם בנבו].